יש משהו מרגש לקום לפני שכל העולם מתעורר, התודעה פתוחה, משהו בתוך השקט מייצר בי המון השראה ורעיונות שמתפתחים בתוך הרגעים האלו.
אני הבנתי כבר כמה שנים טובים שכדי להתחיל את היום שלי בטוב, חשוב שאתחיל את הבוקר עם עצמי-זמן לעצמי- זמן של התכווננות ליום החדש.
אם אני מתעוררת עם העולם, עם הילדים, עם בעלי, אני נשאבת לתוך היום שלי, לתוך הטלפון, לתוך מטלות היום, כך שנוצר מצב שאני מובלת ולא מובילה אותו וזה מבחינתי מתכון להרס.
אני באופן אישי, אוהבת להתחיל את היום בתנועה (כזו אני)אבל.. אפשר ליצור טקס אישי בדרכים שונות שיפנו את הזמן רק לעצמך.
למשל: מדיטציה, הדלקת נרות והפניית תשומת לב לנשימות, הודיה ועוד כמובן.
אבל רגע לפני שאני יוצאת לדרך אני לוקחת כמה נשימות עמוקות...
אני נושמת את היום החדש ואני מתחילה את היום בהודיה (דיבור פנימי שלי אל מול עצמי). אני מודה על הדברים הקטנים ועל הדברים הגדולים.
ההכרה בטוב, שדברים קורים קורים לנו מתחת לאף שלנו ואנחנו רק צריכים לפתוח את העיניים ולראות אותם. כלום לא מובן מאליו, לא המיטה החמה שישנו אותה, לא שקמנו בבוקר ושאנחנו בריאים והידיים והרגליים יכולים לזוז.
כלום לא מובן מאליו.
תקופת המלחמה חדדה לנו את זה עוד יותר ורק העצימה את הצורך בהכרת תודה על מה שיש.
אני מתחילה להודות על כל הדברים הקטנים, על האוויר שבחוץ, על מה שהעיניים שלי רואות.
שאנחנו בתדר של הודיה, אנחנו יכולים לזהות שמקור הטוב הזה הוא כוח שהוא גדול מאיתנו.
הכרת תודה, תדר הודיה יומי, משפיע על מדד הסטרס שלי, על הקורטיזול, מוריד לחץ דם.
הכרת תודה תורמת לנו למחשבות מיטיביות יותר גם לאורך היום, להלך רוח, לשנות את הגישה שלנו לחיים ואפילו מאפשרת לנו לקבל החלטות יותר מזינות לאורך היום.
ההמלצה שלי- קומו לפני שהעולם מתעורר.
אפשר לקבל החלטות ממקום לא הישרדותי, אלא ממקום של בחירה אמיתית.
הכל פתוח לפניכם בשעה הזו של הבוקר.
תכוונו את היום מחדש שלכם הזה, תודו על הקיים ותהפכו את היום שלכם מטוב למצוין.
